החלטת הבן המשמחת שזעזעה את בית המשפט העליון: זה לא שהחמצת נכס

האסיפה הכללית של בית המשפט העליון לערעורים קיבלה את החלטתה הסופית בעניין הדירה שהושארה לבת שטיפלה במשך שנים באביה הקשיש חולה סרטן ובאמה חולה לב. לפי זה; הוא קבע כי הדירה שניתנה למשפחה המטפלת במשפחתו אינה ירושה.

אב אמיד כלכלית עובד עם בתו כדי לעזור לו ולאשתו החולה. "חוזה עד המוות" חתם. מסיבה זו היא טיפלה בבתה המתגוררת בעיר אחרת, באמה חולה במחלת לב ובאביה חולה בסרטן במשך שנים. לאחר שהזקן מת, הוא השאיר לבתו דירה בהתאם לחוזה שלו. לפתרון הדירה שגרמה לבעיה בקרב יורשים נוספים, המשפחה, בית משפט אזרחי בערכאה ראשונהחלה על.

"המטרה האמיתית היא תרומה, לא אכפת"

יורשים נוספים טענו כי הזקן שנפטר ביום 14.06.2011 חתם על חוזה זה במטרה להבריח רכוש. מנגד, היורשת, נשואה ואב לילדים, טענה כי היא לא יכולה לטפל באביה כי היא גרה בעיר אחרת, וכי היא חזקה מספיק כדי לטפל בבעלה כי הוא חי וקיים.. בטענה שהמטרה האמיתית היא תרומה, לא אחזקה, ביקשה התובעת לבטל את שטר הבעלות ורישום בשיעור חלק הירושה.

הבת הנתבעת, מנגד, ציינה כי אביה נתן לה דירה מאחר שטיפלה בהוריה החולים במשך 7 שנים. בית המשפט שם את הנקודה האחרונה בתיק המתנהל בין האחים. לפי זה; בית המשפט החליט לקבל את התיק באמצעות קישור הטיפול של הבת באמה ובאביה החולים למנהגים בטורקיה.

הרשות השופטת נכנסה לפעולה

החלטת בית המשפט לערעורים 1. על ידי המחלקה המשפטית, "המוריש (הירושה) מטופל על ידי הנתבע, חוזי הטיפול עד המוות הינם מהחוזים הדוחקים ביותר, והנתבע מקיים את חוב הטיפול שלו". אם הייתה לו מטרה להבריח הוא יכול היה להעביר את כל נכסיו אבל הוא לא עשה זאת ולכן המשימה היא לטיפול אמיתי, אין הכוונה להבריח מובן" עקב שבורה. כשההתעקשות של בית המשפט על ההחלטה הראשונה נמשכה, הפעם היא הופעלה. האסיפה הכללית של חוק בית המשפט העליון כְּנִיסָה.

ההצהרות הבאות נכללו בהחלטת האסיפה הכללית של בית המשפט העליון לערעורים:

"היורשת נולדה בשנת 1938 ונפטרה ביום 14.06.2011. אשתו הימנית, ילדי בנו שנפטר לפניו, ובנו של התובע ובתו של הנתבע נותרו כיורשים. הנתבע העביר לבתו ביום 12.05.2010 בחוזה טיפול עד פטירתו את המקרקעין נשוא התביעה. התיק הנדון, בטענה שהמטרה האמיתית הייתה תרומה, וההקצאה נעשתה בשיתוף פעולה, במטרה לגנוב רכוש מהירושה. נפתח. אולם, כאשר בודקים את הראיות בתיק, נראה כי את שבע השנים האחרונות שהה המנוחה כחולה סרטן לפני מותו, בתו של הנאשם בעצמה. מובן שהוא טיפל באביו, שוהה הן בבית החולים והן בבית, וטיפל במקביל גם באמו שעברה ניתוח לב. והמקרקעין נשוא התביעה מועברים לצורך הטיפול שמעניקה בתו על ידי היורשת ועל מנת שתשמור עליו בעתיד. זה פתוח. לגופו של עניין, לאחר כריתת חוזה הטיפול עד פטירתו, עבר הנתבע לאביו, והוא ביצע את מעשהו החוזי בטיפול במנוח הזקן והחולה עד מותו. המוריש, שמצבו כלכלי טוב, מחזיק בארבע יחידות דיור נפרדות ו-300 דונם קרקע בשתי ערים שונות, מלבד המקרקעין נשוא התביעה. מהיקף התיק מובן כי הוא בעל התיק, ואם יש לו מטרה להבריח, יוכל להעביר מקרקעין אחרים של המוריש, אך הוא לא עשה זאת. זה פתוח. עוד יצוין כי לתוקף ההקצאה שנעשתה בתנאי השגחה עד המוות. חובה על נושה הטיפול להיות בעל צורך טיפול מיוחד במועד החוזה. לא. בין אם צורך זה מתעורר לאחר החוזה ובין אם הזכויות והחובות של הצדדים בחוזה זה תקפים לכל חייו של נושה הטיפול. גם העובדה שזה נמשך זמן קצר מאוד עד למותו של נושה הטיפול פגעה בתוקפו של החוזה. לא. אל מול כל העובדות הללו, עד למותו של המנוח, לא רק כדי ליצור חזות, אלא גם כדי להעניק טיפול כנה. בהסתכלות על אביו של הנתבע, שהוא חייב מזונות, אותו העביר בחוזה אחזקה, לא התכוון להבריח רכוש מיורשיו האחרים. מובן כי ביצע את ביצועו הנגדים, וצוין כי החוזה שנערך בתמורה לתחזוקה בפועל אינו תקף עקב שיתוף פעולה של המבטחת. בלתי אפשרי. במקרה הזה; אמנם יש להכריע בדחיית התיק בהתאם להחלטת הלשכה המיוחדת, שהתקבלה אף היא על ידי האסיפה הכללית לחוק, אך נגד ההליך והחוק להתנגד להחלטה הקודמת של בית המשפט. הוחלט פה אחד לבטל את החלטת בית המשפט".